• Hila Kaufman

יומן מזחלת - פרק שני: בואו נתרגל הרגל.


בשישי האחרון הלכתי לבקר את סבתא שושנה בבית האבות שבו היא מתגוררת בעיר רחובות. סבתא שושנה בת 97, ולאור הדמנציה שהחלה לפני כשנה וחצי, לא הייתי בטוחה אם תזכור אותי או לא.

"סבתא, זאת הילית. את זוכרת אותי?"

היא חייכה אלי כמבינה, ולא היה ברור אם היא מזהה את האישה שעומדת מולה.

הזכרתי לה איך הייתה מגיעה לבקר אותנו, ואיך תמיד, בכל ביקור, הייתה נוהגת להביא לי ולאחיותיי חפיסה של שוקולד פרה.

אני לא יודעת אם תמונת הזיכרון המסוימת הזאת מעלה את פני בתוך מוחה התשוש והסרבן של סבתא שושנה, אבל זו לבטח תמונת הזיכרון שמביאה אותי לחשוב עליה.

זה היה ממש כיף. הייתי מחכה לביקורים האלה, ולשוקולד הפרה שהיינו מקבלות.

השוקולד הזה הפך למנהג קבוע - מין הרגל כזה שהיה חלק מטקס הביקור. ולהרגל הזה היה חלק בילדות שלי. הייתה לו חשיבות.

הרגלים ומנהגים עוזרים לנו לקשר, לחבר, לארגן דברים בראש. הרגל מעניק לנו ביטחון, קביעות וסדר. יש הרגלים שנובעים מתוך אופי מולד, ויש התנהגויות והרגלים שלמדנו ואימצנו לעצמנו במהלך חיינו.

כהגדרה, הרגל הוא פעולה (פיזית או מנטאלית) שאנו נוהגים לבצע שוב ושוב, עד שהיא נהיית לטבע שני. "בית הספר הקנה לו הרגל של סדר וניקיון". "יש לי הרגל לחלוץ נעליים לפני שאני נכנסת הביתה". "אני מעשנת מכוח ההרגל". זאת לולאה חוזרת של סיבה ותגובה, שכבר לא ברור מה מוביל למה.

הלולאה הזאת היא בעצם דרכו של המוח ללמד את עצמו - להשריש תגובה שלא תדרוש מאמץ של מחשבה. זהו מנגנון אוטומטי, וכמו כל מנגנון אוטומטי - הוא פועל אם הוא מועיל ואם לא.

במנגנון הזה אפשר לזהות 3 שלבים: סימן, התנהגות ופרס. הסימן הוא הטריגר שמפעיל את ההרגל. ההתנהגות היא התגובה האוטומטית לטריגר הזה, והפרס הוא הסיבה שנמשיך לקיים את המנגנון גם בטריגר הבא.

רוב ההרגלים שלנו אינם יזומים. כמו למשל "סיגריה עם הקפה".

הסימן: קפה.

ההתנהגות: עישון.

הפרס: רגיעה, חיוך.

כדי לנתק את לולאה כזאת, עלינו לזהות תחילה את הסימן: הקפה, ולקשר אליו התנהגות אחרת. הצמדה מלאכותית של התנהגות, שתתן לי את הפרס של החיוך.

לדוגמא: "בכל פעם שאני שותה קפה, אני טובלת בו עוגיה".

זה לא יהיה קל, וזה ייקח זמן.

זה ייקח זמן, כי אנחנו הרי יוצרים הרגל חדש שיחליף את ההרגל הקיים, ולוקח זמן ליצור הרגל.

וזה לא יהיה קל, כי פעולה כזאת מעמידה אותנו במאבק מול המוח שלנו.

המוח שלנו לא אוהב שינויים. הוא אוהב הרגלים. למעשה, אופן הפעולה הפיזיולוגי של המוח בנוי על יצירת הרגלים, וכל הרגל שלנו קיים פיזית במבנה המוח.

המוח שלנו יוצר זרמים חשמליים בתהליך שנקרא הולכת סימפתטית. כל פעולה שלנו, כל מחשבה וכל תגובה, היא זרימה של נוירונים ברשת של תאי עצב. כמו מכוניות שנוסעות ברשת של דרכים. רשת הדרכים הזאת כוללת גם הרבה דרכים לא סלולות ושבילי עפר צרים. כאשר אנחנו חוזרים על ביצוע אותה הפעולה שוב ושוב באותה הדרך, המוח שלנו משתמש באותם תאי עצב ובאותם מכלולים עצביים, ובכך מעבה יותר ויותר את אותם קשרים נוירונים. תנועה חוזרת של מכוניות באותם שבילי עפר, תרחיב אותם עוד ועוד, ועם הזמן תהפוך אותם לכבישים. הקנייה של הרגל חדש מצריכה את המוח לייצר חיווט של קשרים חדשים בין תאי העצב של רשתות נוירונים, תוך הימנעות מכוונת מקשרים קיימים אחרים - קשרים חזקים הרבה יותר. זהו תהליך שלוקח זמן, ויש צורך בחזרה על הפעולה החדשה: גם כדי לבסס את התהליכים העצביים החדישים, וגם כדי לנוון את הישנים.

אבל זה שווה את זה.

הרגל יעיל מקל על חיינו ומיטיב עימם, והוא יכול לחסוך לנו זמן, מאמץ ומשאבים אחרים. הרגל יעיל הוא כלי מצוין לשיפור איכות החיים שלנו. למשל:

הסימן: נעלי התעמלות ליד המיטה בבוקר.

ההתנהגות: ריצת בוקר.

הפרס: חיוניות, אנרגיה, גאווה.

יש לנו היכולת לבחור את ההרגלים שלנו. זו הדרך שלנו לעצב את חיינו, לקבוע עבור עצמנו את האופן שבו אנחנו אוכלים, מבלים, עובדים, נוהגים, זזים, משוחחים וחושבים...

הרגל טוב שסיגלנו לעצמנו, נשאר איתנו כל הזמן, וימשיך לשרת אותנו תמיד. זהו נכס יקר מאוד, וכדאי להשקיע בו.

לשם כך, רצוי להתחיל, כמו תמיד, בהתבוננות כנה פנימה.

אלו הרגלים מקדמים רכשתם לעצמכם?

אלו הרגלים מעכבים יש לכם?

איזה הרגל היית רוצה לאמץ? מה תעשה מחר בבוקר לטובת המטרה הזו?

מאיזה הרגל היית שמח להיפטר? מה תעשה לטובת המטרה הזו?

כמו שכבר ציינתי, העבודה על הקניית הרגלים דורשת התחייבות והתמדה, אבל כבר היה סיני אחד חכם שאמר: "גם מסע של אלף קילומטר מתחיל תמיד בצעד אחד", וארבע השאלות שרשומות מעל הן צעד ראשון לא רע בכלל.

אחרי הצעד הראשון - פשוט המשיכו במסע, ושימו לב לדרך...


הילה קאופמן


אתר אינטרנט | אינסטגרם | פודקאסט | פייסבוק

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול